"כשקראתי את השורות הראשונות בספר הנפלא "אבני החוכמה-דבר הבורא":
"-יעלה, היכן את?
"אני בסיני, מטיילת על החוף, הים כאן מדהים."
עצרתי ובהיתי בקיר,
הפסקתי כי אדווה של גל נוסטלגי וכיסופים הציפו אותי ועייני הזדגגו.
יותר מעשור שלא הייתי בסיני
ועכשיו הדימיון שלי הפליג עם יעלה,
ל"חוף של איברהים" עליו היא מטיילת.
שתי שורות והספר הוציא אותי למסע אסטרלי
והזכיר לי שכדי להטען אני חייבת לזוז מהרצף הסוחף של עשייה,
אל מקום שמאפשר מנוחה דרכה ניתן להגיע לתובנות חדשות.
כבר בשורות הראשונות קרה לי משהו,
תנועה חשמלית תת עורית וצמרמורת.
הסכמה לא מודעת לחוות משהו שונה לחלוטין מהמרוץ היומיומי.
אז יצאתי למסע לתוך ספר שהוא כולו הידהוד מבית הנשמה,
כשכל משפט מרטיט בתוכי צלילים,
ידע ומראות. רוב הקריאה דמעתי,
זה הרגיש כמו מפגש עם חבר שמכיר אותי ביסודיות
ומסכם את חיי מנקודת מבט רחבה.
כל מה שכתוב בו השיק לכל כך הרבה נקודות מפתח בחיי,
פתאום היה היגיון וחיבור של המון חלקי פאזל לתמונה אחת ברורה.
זה ספר מחבק, מלטף, פורט על מיתרי הנשמה,
מזרים תשובות ישר לתוך התאים, במסלול עוקף אגו ושכל.
לפני שבוע, דיי בהפתעה, מצאתי את עצמי פיסית בסיני.
היעד היה "חוף עדן" אבל כשהגענו החוף היה מלא
ונאלצנו לתור אחרי חוף אחר.
ברצף ארועים של סינכרוניות שהשכל לא יודע לפענח
אבל הלב מבין הייטב,
כמה מטרים משם מצאנו מקום פנוי ואחרי שהתמקמנו גיליתי,
הגעתי לחוף שנקרא "החוף של איברהים" :-)
תודה ל שושנה דונאיה, נשמה עתיקה שזוכרת את מקורה,
שתקשרה וכתבה את הספר
ותודיה לסיני ששומרת על התדר ההיולי
ומהדהדת אותו לתוך הדנ"א, מאזנת ומרפאה" אורלי כהן
